יהונתן בן שאול
שמואל ב' א'
אם אתה עוזב אז אתה עוזב, ואני לא צריך הסברים מחורבנים. אל תשלה את עצמך, סתם אמרתי שאתה הראשון. אתה עוד אחד בשורה ארוכה.
אתה אומר שזה נגמר, ואני חייב להבין, אבל אני זה שנשאר מתגעגע לריח שלך, ולגוף שלך, לחום של הגוף שלך.
אני מגזים, למי אכפת.
שלך זה אפילו לא הזין האהוב עליך, זה מישהו אחר, מהעבר.
אבל.. היית תמיד משחק עם אצבעות, שם לי אותן בפה, משחק עם השפתיים בעדינות, מושך חזק את הלחי, פוגש את הפה שלי עם נשיקה, ככה אני רוצה אותך, משחיל אצבע רטובה לפי הטבעת שלי עד שהזין שלי נעמד לרשותך. מלקק לי את הביצים, מלקק לי את הזין, מוצץ ותופס ומנשק. הכל כל כך רטוב, ואני רק רוצה להחזיק אותך, לנשוך לך את הכתף.
הקיץ הזה היה שלנו.
אתה לא הופך אותי כאן לרומנטיקן, אני לא אומר ׳קיץ׳ כדי שנתחיל לדבר על חלוף העונות, ואיך אי אפשר לשמור בנאדם בצנצנת. אני אומר שהזדיינו ללא הפסקה במשך שלושה חודשים.
אז לך כבר, אף אחד לא אומר לך להישאר.
פעם, היה אחד כמוך, רק עם עיניים יפות יותר. אף פעם לא אשכח כשהוא תפס לי את התחת בשתי הידיים ומשך את הזין שלי לתוך הפה החם והרטוב שלו. הלשון הארוכה שלו ליטפה את הזין שלי, רציתי לגמור לו על גב הגרון, שישתעל ויחנק. במקום זה הוצאתי את הזין מהפה שלו והשפרצתי את כל השפיך על השפתיים שלו, הוא לא הפסיק להסתכל עלי.
אתה מבין, הוא ידע לעזוב בלי להגיד מילה, בלי פרידה. עדיף שתלך עכשיו.
פשוט… כל כך משעמם בארמון בלעדיך.
ובטוח יש עוד חדר או שניים שבהם לא השתמשנו, אני די משוכנע שהזדיינו בחדר עם השטיח הורוד פעמיים, ודילגנו על החדר ליד.
איך הסתכלת עלי, החזקת לי את העורף עם היד החמה שלך, נישקת לי את השפתיים, הנשימה שלך הייתה כל כך חמה.
איך זיינת אותי, אני כל כך אוהב להרגיש את הזין שלך בתחת שלי, מותח את פי הטבעת, הרגשתי אותך דוחף ומתקשה, וכשדחפת חזק וידעתי שאתה גומר, דמיינתי את הזרע שלך משפריץ לתוכי, ממלא אותי. חיבקת אותי עד שהלב שלך הפסיק לקפוץ. גמרתי על השטיח הורוד, ועכשיו החדר הזה תמיד יזכיר לי אותך.
אני מניח שככה זה הולך. אולי זה לא שאתה שטחי, אולי אני נמצא בצד הלא-נכון של התהום.
טוב יקירי, אני רוצה שתלך עכשיו. יש לי דברים לעשות, והיום כמעט נגמר. נתראה כשנתראה, אני מניח.
שמואל ב' א'
-
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת־הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם׃ (ב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן־הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל־רֹאשׁוֹ וַיְהִי בְּבֹאוֹ אֶל־דָּוִד וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ׃ (ג) וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אֵי מִזֶּה תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי׃ (ד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד מֶה־הָיָה הַדָּבָר הַגֶּד־נָא לִי וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר־נָס הָעָם מִן־הַמִּלְחָמָה וְגַם־הַרְבֵּה נָפַל מִן־הָעָם וַיָּמֻתוּ וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ׃ (ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי־מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ׃ (ו) וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל־חֲנִיתוֹ וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ׃ (ז) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי׃ (ח) וַיֹּאמֶר לִי מִי־אָתָּה ויאמר [וָאֹמַר] אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי׃ (ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד־נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי־כָל־עוֹד נַפְשִׁי בִּי׃ (י) וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל־זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל־אֲדֹנִי הֵנָּה׃ (יא) וַיַּחֲזֵק דָּוִד בבגדו [בִּבְגָדָיו] וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ׃ (יב) וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד־הָעָרֶב עַל־שָׁאוּל וְעַל־יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל־עַם יְהוָה וְעַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב׃ (יג) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר בֶּן־אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי׃ (יד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת־מְשִׁיחַ יְהוָה׃ (טו) וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר גַּשׁ פְּגַע־בּוֹ וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹת׃ (טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דמיך [דָּמְךָ] עַל־רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת־מְשִׁיחַ יְהוָה׃ (יז) וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת־הַקִּינָה הַזֹּאת עַל־שָׁאוּל וְעַל־יְהוֹנָתָן בְּנוֹ׃ (יח) וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי־יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל־סֵפֶר הַיָּשָׁר׃ (יט) הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל־בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים׃ (כ) אַל־תַּגִּידוּ בְגַת אַל־תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן־תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן־תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים׃ (כא) הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל־טַל וְאַל־מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן׃ (כב) מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם׃ (כג) שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ׃ (כד) בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל־שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם־עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן׃ (כה) אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל־בָּמוֹתֶיךָ חָלָל׃ (כו) צַר־לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים׃ (כז) אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה׃