איזבל
מלכים א' ט"ז, 29-33
אל תעזבי אותי, יפה שלי, אני מתחננת, הקול שלך מרגיש כמו סכינים שחופרות לי בבטן.
את יודעת שאליהו והנביאים מעניינים לי את התחת. תני לי לנשק אותך בין הירכיים היפות והעגלגלות שלך. מי יודע איפה בעלי עכשיו, חוגג את הבעל באיזה אורגיה מטורפת - את כאן איתי, וזה כל מה שחשוב לי. תני לי את הדקות האלו, תהיי שלי לזמן הזה. תהיי שלי לכמה דקות. בבקשה אל תעזבי אותי. תני לי את הידיים שלך.
אני יודעת שזה לא מספיק, זה אף פעם לא מספיק. אני רק רוצה עוד ממך. אני יודעת שאני לא יכולה להציע לך עתיד כמו שמגיע לך. הוא בחיים לא יתן לנו להיות ביחד, ולי אין ברירה. לך יש.
בערב הראשון אחרי שהביאו אותי לכאן, הוא ישב מולי על המיטה בחלוק, ושאל על עבודת הבעל. הוא היה סקרן כל כך, וככל שדיברנו הבליטה במפשעה שלו גדלה יותר ויותר, עד שמצאנו את עצמנו יושבים ומדברים על הבעל המזויין כשבינינו זקפת ברזל ענקית. הוא קרע לי את הפה ואת הגרון באותו הערב.
אבל כל מה שאני רוצה זו את, הנשיקות המתוקות שלך על הפה שלי. תישארי איתי, תישארי עם האישה שאוהבת אותך…
כל מה שאני רוצה זה להניח את הראש שלי על השדיים שלך, להרגיש פטמה על הלחי, ללטף את המותניים הרכות שלך, להרגיש את הרטיבות שלך עם האצבע שלי, רק רציתי להירדם עם האצבע שלי בכוס הרטוב שלך, אני מבינה למה שאת תרצי לעזוב אותי, אבל אני צריכה אותך איתי.
לפני שהכרתי אותך, באמת אהבתי את האורגיות, את הפולחנים והאקסטזה. יכולתי להשאיר את אחאב עם שתי יפהפיות שיפנקו לו את הזין כל הערב, והייתי הולכת בין האורחים, מסתכלת על הזיונים.
זה מרגיש כל כך ריק עכשיו. איתך זה אחרת, אני יודעת שאת מרגישה אותו הדבר. אין דבר יפה בעולם ממך כשאת גומרת וצובטת לעצמך את הפטמות. לגרום לך לגמור ממלא אותי באושר, את נותנת לי משמעות.
אני יודעת שזה לא מספיק לך, ואולי את לא חושבת שאני שווה את הכאב, אבל בשבילי, אפילו אם כל מה שאני יכולה להרשות לעצמי זה שתהיי הסוד הקטן והמלוכלך שלי, לפחות זה אומר שאת קצת שלי. יפה שלי.
תפשקי את הרגליים, יפונת, את תמיד כל כך רטובה. את הדבר היחיד שאני חושבת עליו, העיניים המלטפות שלך, השפתיים הרכות, השדיים שלך, התחת שלך, אני רק רוצה לגעת בך. תני לי לגעת בך… אהובתי… אני רוצה שוב ללכת לאיבוד בתוכך.
מלכים א' ט"ז, 29-33
כט וְאַחְאָב בֶּן-עָמְרִי, מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי עַל-יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, שָׁנָה. ל וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--מִכֹּל, אֲשֶׁר לְפָנָיו. לא וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ, בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט; וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל, בַּת-אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל, וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ. לב וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ, לַבָּעַל, בֵּית הַבַּעַל, אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן. לג וַיַּעַשׂ אַחְאָב, אֶת-הָאֲשֵׁרָה; וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת, לְהַכְעִיס אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. לד בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל, בֵּית הָאֱלִי--אֶת-יְרִיחֹה: בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ, ובשגיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן. {ס}